אחת הסיבות להקמתה של חכמת ההזדקנות היא הצורך בפעילות חברתית יזומה ממוקדת הזדקנות. חזון התנועה שנוסח כבר לפני שנים בידי כרמל שלו ורחל שקדי כאילו צפה מראש בראייה ארוכת טווח התרחשות מהסוג שפגשנו בימי הקורונה וחיפש ועדיין מחפש מענה הולם לכל מה שהתחולל ועוד עלול להתרחש במרחב הזקנה.
בין אם אנו מקובצים תחת הגדרות כגון גיל הזהב, גיל הבינה, דיור מוגן, מבוגרים ובין כאשר אנחנו נקראים בשמנו האמיתי והבלתי מכובס זקנים – פגשנו מציאות של גילנות, הדרת זקנים, חוסר שיתוף וייצוג בקבלת החלטות הנוגעות לנו. כל זאת נוסף לבידוד שנכפה גם על מי שאינו בודד ומוקף ברגיל בבני משפחה.
תורת החכמה הבודהיסטית – הדהארמה – מונה את קהילת הלומדים, הסאנגה (מקבילתה העברית, החברותא) כאחד משלושת המחסות/המקלטים המיטיבים עם אלה הבוחרים ללכת בדרך.
אנחנו בחכמת ההזדקנות מטפחים הקמתן של חברותות שבהן אנחנו מתרגלים מדיטציה בצוותא, לומדים וחוקרים את מה שקורה לנו ברמה האישית והחברתית במרחב הזקנה במשקפים בעלות עדשות ביו פוקליות של מיינדפולנס וזקנה.
החברותא שלנו היא בו זמנית קבוצת לימוד, קבוצת תרגול, קבוצת חקירה קבוצת תמיכה ומקום מפגש. זהו מקום וזמן שבו המשתתפים פוגשים את זקנתם פנים אל פנים בלב חומל, נדיב ואמיץ.
אך בכך לא די לנו. השקפתנו בחס לזיקנה קוראת לזיקנה פעילה, לא מפסיקה לחפש דרכים להיטיב עם עצמנו ועם החברה והעולם שלנו. כולנו רקמה אנושית אחת. אותה תפיסה הנחתה אותנו לקרוא להתנדבות בימי הקורונה ואנו ממשיכים לחפש דרכים לסיוע לקהילת הזקנים. אנו ממשיכים במאמצים להקים חברותות נוספות ולפעולה משותפת שלנו כסאנגה של כל הסאנגות.
ביום התרגול ב 27.6 בכפר ויתקין נרחיב ונציג את תפיסת העולם שלנו תוך דיון פתוח, מחשבות והצעות מצד משתתפי היום הזה.