“הטוב הרע והזקנה”/ איריס אלבין

אני רוצה רגע לומר מילה על הזקנה, שתישמע אולי כמו סתם אמירה, אבל היא לא, לפחות לא עבורי…
נתחיל בזה שאני ממש לא אוהבת את הזקנה, ואם אני קוראת אותה נכון היא גם לא כול כך אוהבת אותי.
ולראיה, הרומן ביננו התחיל לא בטוב כשהיא בחרה לבקר את אמא שלי (כיום מבקרת לעיתים גם אותי… ) דברים איומים סיפרו לי עליה ואכן היא קשה קנטרנית לא אומרת אף פעם בוקר טוב לא מחייכת. והכי כואב זה שה’לא’ שלי לא משחק אצלה שום תפקיד והאמת שה’לא’ של אף לא משחק אצלה תפקיד.
מה לא ניסיתי כדי למצוא את הדרך לברוח ממנה אפילו שיניתי את שמה לגיל הזהב (גם לזה עיקמה את פרצופה) השתמשתי במפות ובמכשירי הניווט המשוכללים ביותר אבל תמיד היא הייתה שם צעד אחד לפני… אם זה בכתמים ובדבלול העור בכוחות הגוף המתכלים בשפה ששייכת לפעם(כפי שאמר לי ילד אחד שאמרתי לו תן כאפה והוא הסתכל עלי כחייזר)
אלא שבתוך כל הנפרדות הזו הסכסוכים והברוגז, יום אחד בעודי הולכת ברחוב נתקלי בשם מוזר שהציל את מערכת היחסים שלנו בטח שהציל אותי ונראה לי שהיא תסכים שגם אותה…
“חוכמת ההזדקנות”
השם מאוד סיקרן ולכן החלטנו אני והיא לשמוע מה עומד שם מאחורה, הגענו לקבוצה ופתאום הבנו שאנחנו לא לבד לא רק הרומן שלנו צולע ומקרטע…באומץ רב החלטנו להישאר ולהשתקע ומאז ועד היום, אנחנו יכולות להגיד שאנחנו די מרוצות נכון לא תמיד ולא כול הזמן אבל לפעמים ממש לפעמים(וזה שיישאר ביננו בסוד)אנחנו מוצאות את עצמנו קצת שמחות קצת חברות ובעיקר שותפות.
זהו קוראים יקרים, ואם אתם מעוניינים בעוד פרטים “עסיסיים” או בשינויים מיטיבים, מוזמנים גם אתם להיכנס ולהצטרף לאותה חוכמה מיטיבה שדרכה ניתן להזדקן ללא הדרה. הזדקנות נאצלת מתוך תרומה לקהילה ומתוך גאוות יחידה של ייחודי סגולה שהגיעו לימי הזיקנה.