“התבוננות והשתהות על שיר של ריימונד קארבר״/ זאב בן אשר

קטע מאוחר

והאם קבלת

את מה שרצית מהחיים האלה,

למרות הכל?

אמנם כן.

ומה רצית?

לקרוא לעצמי אהוב, להרגיש את עצמי

אהוב על פני האדמה .

ואלה אבני הבניין של השיר:  שבע שורות ,עשרים וחמש מילים, משורר  אחד העומד מול סיום חייו .

השיר פושט מעליו חרוזים ,דימויים וסמלים ומתחפש לפרוזה . הוא תפילה בתוך קתדרלה, מרחב מעבר בין שמים וארץ,  שקירותיה העירומים מהדהדים את סוף המסע מחייו אל מותו, בנשימה אחת .שאיפה- נשיפה.

בת זוגו של ריימונד קארבר, משוררת בעצמה, ערכה את קובץ השירים האחרון שלו שנקרא “דרך חדשה אל המפל” והוציאה אותו לאור שנה אחרי שמת מסרטן. היא מיקמה את השיר כאחרון בקובץ והוא נקרא “קטע מאוחר”. אני תמה האם “מאוחר” מרמז שהתואר אהוב הגיע אליו בשלב מאוחר של חייו ואפשר  שהכוונה  לשיר הזה שפרסומו איחר  והגיע רק אחרי מותו.

קארבר השיר כאן כל מילה מיותרת כמו להשיר מעליו את הבגדים  שעוטפים ומכסים אותו. עוד רגע יהיה בקבר ושם הם לא יהיו נחוצים. חשבתי שמתאים  לחקוק את שורות השיר על המצבה שלו. אחרי הכל , לדברים אחרונים יש זכויות משלהם.

המילה הפותחת בשיר – והאם , עם וו החיבור , היא כקצה קרחון המסמן דיאלוג פנימי שהלך ונמשך במעמקי נפשו  ועתה הגיע לכלל תשובה .

בשיר של זלדה “לכל איש יש שם” כתובות  השורות הללו : ” ….לכל איש יש שם…שנתנה לו אהבתו….ונתן לו מותו .”

קארבר קרא לעצמו אהוב והשלים בכך את חייו , הפך אותם לשלמים . האומץ לקרוא לעצמו  כך והזכות להרגיש כך , אהוב , מעוררי השראה . קריאת השם היא אקט של בריאת מהות  ולהרגיש כך, אהוב ,זו הגשמתה של מהות זאת.  זו פעולה נטולת תשוקה ומלאת חמלה כלפי עצמו וכלפי העולם .

רוב שנותיו  היה קארבר אלכוהוליסט כבד, נישואיו הראשונים התנפצו ,ואף על פי כן כתב וכתב , פרוזה ושירה .רק  בעשור האחרון של חייו נחלץ ממעגל הקסמים של השתוקקות-היאחזות- סבל ונולד מחדש.

שורת הסיום  : Beloved on the earth  מזמינה את כל בני האדמה הזאת לאהבה , להרפיה ולמנוחה. אהבה מביאה קץ לסבל כשהיא נולדת מחמלה לעצמי ולזולת , מהכרה בזיקה האנושית והתלות זה בזה . לצטט את זלדה ממקום אחר : “מי שזוכה לאהבה זוכה בדבר הגדול ביותר שיכול לזכות בו בשר ודם “.

לעיתים השיר חוזר אלי כשאני יושב במדיטציה ומזמין אותי לשאול במילותיו מה אני רוצה, האם נכון לתת לעצמי שמות , איך יודעים לבחור בשם  , האם לא מאוחר מדי . סימנים שהזמן נתן בי – צלקות ושברים , קמטים וכתמים , מבפנים ומבחוץ , יכולים גם  להיות סימני דרך עבורי.

אני מסיים בשתי שורות הפתיחה של אגי משעול משירה “שיר לאדם החלקי” :

“פגום כמו שהוא, אהוב וחמול כמוהו / ככה כמו שהוא…”

_______

השיר תורגם על ידי זאב בן אשר .

לקריאת השיר במקור באנגלית  : https://tinyurl.com/j3w328