“ששש…שקט. מקשיבים”/ זאב בן אשר

מיינדפולנס הוא מצב תודעתי. תודעה קשובה. מתמקדים בהתכוונות לנוכחות מלאה ברגע הזה, במה שקורה כאן ועכשיו, במלוא חושינו. ברגע הזה לא הולכים לאיבוד, לא בעבר ולא בעתיד,  לא במשימות ולא בהסחת הדעת.

תודעה קשובה מביאה איתה שקט, ריכוז, מיקוד, נוכחות, תשומת לב. היא נדירה ולכן מתרגלים מדיטציה – כדי לאמן את התודעה לקשב. תשומת הלב עסוקה רוב היום במשימות, במטלות ובפעולות שמטרתן לקדם, להשיג, לבצע. זה מצב תודעה מאופיין בהסחת דעת, בפעולה על טייס אוטומטי,  בפיזור, בלחץ, בקוצר רוח… מצב המכונה הקוף הפראי.

בתרגול מיינדפולנס, לעומת זאת, אנחנו עוצרים, משתהים על הכרית (זקנים כמונו מקבלים הנחה ואפשר על כסא), מתבוננים פנימה וסביב, מסכימים לפגוש את מה שעולה ומגיע ומבררים לעצמנו מה קורה. פעמים עולות תובנות כלשהן שאפשר להתנסות ולממש אותן.

בד בבד אפשר לטפח מיינדפולנס במסגרת פעילות יום יומית: בפעילות גופנית, בהליכה, בעבודות בית וניקיון, באכילה, בשיחה, בכל מקום בה תשומת לב  ונוכחות נחוצים ומועילים.

אתם מוזמנים לשים לב לפעילות נוספת, חשובה ביותר ושכיחה ביותר – הקשבה. היא מתאימה מאין כמוה לתרגול “חי” של מיינדפולנס. הקשבה ודיבור הן צמד פעולות שיוצר תקשורת. כיצורים חברתיים אנחנו מתקשרים עשרות פעמים ביום. אנו זקוקים לה בשל התלות ההדדית וזיקת הגומלין בינינו. השינויים הטכנולוגיים הביאו לשינויים בדרך ההתקשרות אך לא ייתרו את הצורך להקשיב וגם את הצורך שלנו להיות מוקשבים.

האוזן האנושית היא איבר חישה והיא יכולה לשמוע כל קול, אך כדי להקשיב צריך יותר מצמד אוזניים (ומכשיר שמיעה).

האם שאלתם את עצמכם אי פעם שאלות על הרגלי ההקשבה שלכם?

כמה דוגמאות: האם אני נכנס/ת באמצע הדברים של מישהו? האם אני מקשיב/ה  למה שאיני אוהב לשמוע? האם תוך כדי הקשבה אני עושה דברים אחרים? מתי נגמרת הסבלנות שלי להקשיב? מתי אני “כאילו” מקשיב/ה אבל המחשבות שלי התפזרו למקום אחר? האם אני נותן עצות גם מבלי שהתבקשתי?

מצב של הקשבה מיטיבה שאפשר לקרוא לה גם הקשבה נוכחת, הקשבה פתוחה ואפקטיבית מאופיין:

בהרפיה – כלומר בשקט, נינוחות ובהסכמה להשהות ידיעות ודעות קודמות.

בהפסקת פעולה – בתשומת לב לדובר ולדבריו ללא עיסוק אחר.

בלי תגובה – מקשיבים עד הסוף בלי להכנס לדברים.

בפניות – מפנה עצמי מכל מחשבה על נושא שאינו שייך למה שקורה כאן ועכשיו.

בפתיחות – מסכים להיות מיכל למה שנאמר וזמין לקשר עם הדובר.

הקשבה מיטיבה מבוססת על יכולת לפנות את עצמי מעצמי (עיסוק בלתי פוסק עבורנו), בחושים מלאים ופתוחים, בסקרנות, ברצון להבין את המשמעות של מה שנאמר, ללא התנשאות, ללא תוקפנות, ומבלי להתרכזות בעצמי (תשמע איזה כאב גב היה לי …). הקשבה שכזו מביאה איתה קליטה משופרת של מידע לצד היכולת ליצור קשר יותר עמוק ומשמעותי עם בת/בן השיח.

אכן לא קל, במיוחד לנוכח העובדה שככל שמזדקנים ההרגלים מתקבעים, כולל האופן בו אנחנו מקשיבים. החדשות הטובות הן ששינוי הרגלים נתמך בגמישות העצבית של המוח שלנו שביכולתו לשנות את המסלולים העצביים ואף לעבות אותם ובכך תומך בשינויים.

אבל איך מגיעים לזה… ובכן ההצעה היא להתחיל ולאמן את עצמנו תוך כדי  מפגשים ושיחות שיש לנו  כל יום, כל היום. ברור שלהקשיב למלצר מדקלם את ה”מיוחדות שיש לנו היום” מחייב פחות קשיבות  ותשומת לב. אך דיבור/שיחה עם בן זוג, נכדה, חברה, שותף למשימה, כל מישהו שהוא משמעותי עבורנו  ובמיוחד כשזה נעשה פנים אל פנים (הכנה טובה לקראת סיום כל הסגרים) היא התנסות חשובה נוספת בתרגול  מיינדפולנס. הקשבה מיטיבה יוצרת קשר, מחזקת יחסים, בונה אמון ומעניקה לזולת תחושת ערך עצמי.

הדהארמה הרואה את המציאות כארעית מזמינה גם אותנו להתבוננות במי אנחנו, מה ההשקפות שלנו, מה ההרגלים שלנו והאם יש דברים שנרצה לשנות. תרגול במיינדפולנס גם על הכרית וגם ב”חיים עצמם” יכול להפוך גם הקשבה לפעולה הנעשית בכוונה מלאה והשתדלות, שאפשר לפתח ולבסס, ותוצאותיה מיטיבות עם הזולת ועם עצמי באותה מידה.

בזקנתנו אנו חווים אובדנים תכופים יותר של אנשים יקרים לנו, בני משפחה, חברים וקרובים. טיפוח הקשר עם מי שנותר ואף יצירת קשרים חדשים אמנם אינה מתכון לאנטי אייג’ינג אך הוא חיסון אפקטיבי (בלי תופעות לוואי) להקטנת הבדידות ולחיזוק הקשר האנושי.