הזדקנות מיטיבה ומיינדפולנס

פירוט הקורס

“כל יום ,אחרון תחת השמש ” כך נאמר בשורה מתוך שירי הדרך של לאה גולדברג . צלצול השכמה לאנשים זקנים לנקוט עמדה פרואקטיבית יותר כלפי חייהם ומה שנותר מהם. אני קורא אותה כהצעה להעתיק חלק מתשומת הלב ממניין האובדנים, מהצער על מה שהיה ולא יחזור ,אל עבר מה שיכול עוד להתהוות ולצמוח.

אנחנו מגיעים לזקנותנו, כל אחד בשעתו , כשעל ידו שעון הזמן ובליבו תפיסת הגיל האישית הסובייקטיבית שלו , לאחר שחווינו כבר את כאב הצמצום, את צער החיים והחמצותיהם ואת מחיר הבחירות שלנו . ובכאן ועכשיו הנוכחי פוגשים את אובדני הזקנה, הקשיים שהיא מביאה איתה וקרבתו של המוות

.אם כן ,לאן הולכים מכאן.

” באיזו דרך עלי ללכת מכאן שאלה אליס מארץ הפלאות את החתול./ תלוי לאן את רוצה להגיע / לא אכפת לי כל כך לאן ,השיבה. / אם כך לא משנה באיזו דרך תלכי / בתנאי שאגיע לאן שהוא הוסיפה אליס/ בטח שתגיעי אמר החתול ,אם רק תתמידי בהליכה .

אם רק נתמיד לחיות הרי שנגיע אל אותו “לאן שהוא” שהחיים מובילים אליו – זו תשובת החתול לשאלת אליס שלא כל כך אכפת לה לאן .

האך ישנה אופציה אחרת , פרו אקטיבית השואלת : קוו ואדיס –לאן אתה הולך ? החותרת לבחירה מודעת של חיים שראוי לחיותם. ולעולם לא מאוחר מדי לבחור בה .יש על כך שפע של ציטוטים מעוררי תקווה החל מוויניקוט , הפסיכולוג האנגלי שאמר I want to die alive. וגמור בביטוי האמריקאי “Today is the first day for the rest of my life”

אביא מדברי רבי נחמן מברסלב : “ראוי לשאול בני אדם שאינם חושבים על אחריתם – מה, ואמר תיבה זו, מה ,בהמשכה ובקול גדול ומעומק הלב. כלומר לאחר כל הסכסוכים, הבלבולים והטענות והאמתלות של שטות והבל שיש לרוב בני האדם ,מה יהיה ממך ומה תעשה באחריתך . ואם כן מה אתה חושב ? ”