“איך שותים ספל תה מושלם – טיך נאת האן (מורה דהארמה וייטנאמי דגול)”/ זאב בן אשר

“ספל תה מושלם הוא במובן מסוים פלא, נס, שנוצר בעקבות נסיבות ותנאים מסוימים. כאשר ספל כזה פוגש את השפתיים שלנו ראוי להודות על כך.
כשאתה מחזיק את הספל בידיך קח שאיפה עמוקה והחזר את התודעה לגופך כך שתהיה בנוכחות מלאה. כשאתה בנוכחות מלאה אל מול ספל התה החיים מתבטאים ברגע הזה בספל התה. גם המחזיק בספל וגם הספל מתקיימים ברגע הזה במלוא ממשותם.
ברגע הזה לא הולכים לאיבוד, לא בעבר, לא בעתיד, לא במשימות, לא בהסחת דעת. חופשיים מכל דאגה וסבל.
במצב זה של חופש אתה נהנה מספל התה שאתה שותה. זהו רגע של מלאות ונוכחות מלאה.”
עד כאן טיך נאת האן.
אני מקריא את הקטע הנפלא הזה בכל קורס מבוא לחכמת ההזדקנות ומזמין מי מהמשתתפים לחזור ולקרוא בקצב איטי ובהתאמה.
לאחר מכן מתקיים דיון למה ראוי לשים לב בעת שתיית תה מושלם: תחושת הספל ביד, ניחוח התה, טעמו על הלשון, תנועת הנוזל בחלל הפה, הבליעה ותחושת החום שמגיעה דרך הוושט ועד לבטן ועוד.
אני לוקח את הדיון גם לשאלה סביב היכולת לכונן נוכחות פתוחה לקליטת מלוא החוויה כפי שהיא ישנה ברגע זה. ראוי שהשותה יוותר על הרצון לשתות קפה, או על המחשבה מה הוא צריך לעשות אחרי שתיית התה, או על השיפוטיות מהסוג של “התה לא מספיק חם/מתוק…” או “רציתי לשתות בכוס ולא בספל…” או על כל היאחזות אחרת בתה אחר שהוא שתה פעם או רצה לשתות עכשיו.
להניח לכל השתוקקות (וההקשר לזקנה הוא להניח לכל מה שהיה לי פעם- גוף צעיר, בריאות מלאה, מקום עבודה טוב…) הקשורה לזמן אחר ולפגוש את מה שיש עכשיו במלוא קשב החושים. כה מנוגד לחוויית ההשתוקקות וההיאחזות שמלווה אותנו פעמים רבות והבודהיזם רואה בה מקור וסיבה לסבל מיותר.
אם הדיון עירני ומתפתח אפשר לקחת אותו למחשבות על האופן שבו אפשר לחוות כל דבר משטיפת כלים, מקלחת, אכילת שוקולד ועד הקשבה לאחר…. כל הפעולות האלה נמצאות גם בטווח החוויה של אנשים זקנים וגם זקנים מאד. כלומר בהישג ידיך, ב ד ‘ אמותיך, יש אוצר של חוויות הנגיש לכול. להיות בתודעה קשובה – מיינדפולנס – (ריכוז- קשב- נוכחות- וויסות רגשי- הקטנת שיפוטיות) יכול להפוך כל ספל תה למופלא.
מרק עוף הוא תרופה יהודית לכל מדווה ומכאוב. למתרגלי דהארמה ולחברים שלנו בחכמת ההזדקנות מוצעת שתיית ספל תה מושלם בכל פעם שאנחנו נזקקים לתזכורת לנוכחות בכל רגע, כל עוד יש בנו פעימת חיים.