“לעצור. להשתהות. להתבונן.”/ זאב בן אשר

“הבריחה מהארמון” היא אחת מהאופרות המפורסמות שחיבר מוצרט.

2500 שנה מוקדם יותר היה זה הבודהא ש”ברח” מהארמון.

הוא יצא מכלוב הזהב בו גדל ופגש בדרכו איש זקן, אדם חולה וגווייה. ואז הבין שהחיים זה לא מה שסיפרו לו עליהם.

המפגש עם הסבל, שהוסתר ממנו עד אז, היה בלתי נמנע, כי מחזור החיים עצמו מייצר סבל. הנכונות של הבודהא להתנסות בנוכחות ישירה בעולם שמחוץ לארמונו הצמיחה לימים את ניסוחה של האמת הראשונה: לידה היא סבל, מחלה היא סבל, זקנה היא סבל, מוות הוא סבל.

מה היה לנו כאן? מפגש עם המציאות, הסבל שהחיים הללו מקפלים בתוכם, התנסות והיווכחות כמפתח לתובנה כיצד יש לחיות את החיים האלה.

ובמעבר חד למקורותינו, מתוך פרקי אבות. אמר רבי טרפון : “על כרחך אתה נולד, על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת”. כלואים בין שתי נקודות הקיצון בכניסה וביציאה אל ומרצף החיים שעלינו לחיות- אפשר לאמץ את דברי רבי טרפון כתוספת ראשונה לאמת הראשונה. (קאמי היה זה שאמר שהשאלה הפילוסופית היחידה הגדולה היא האם לחיות את החיים האלה או לא).

באותו הקשר הדהארמה מזמינה אותנו להכיר בארעיות כעובדה רבת משמעות. אניצ’ה – שום דבר אינו קבוע בעולם.כל משתנה משום שהכל הוא תלוי נסיבות וגורמים ומאחר ויש זיקת גומלין בין הדברים הרי “כשזה משתנה גם זה משתנה”. השינוי הוא בלתי נמנע.

אחרי שאנחנו, אנשים מזדקנים, משרטטים את גבולות המרחב והזמן שלנו הנגזרים מהאמור לעיל אפשר ליטול השראה מאמרה נוספת מפרקי אבות: “לא לך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להתבטל ממנה”.

האמירה מקפלת בתוכה סדרה של שאלות: מהי המלאכה שחשוב לי לעשותה. מה הייתי רוצה עוד להספיק, האם אשאיר מאחורי מלאכות לא גמורות, האם יש לי unfinished business שברצוני ליישב. מה עוד לא הבהרתי וניסחתי לעצמי. מה אוכל לעשות לבד ומה אני רוצה לעשות עם האחרים. מה יניע אותי לפעולה ומה המשמעות של מעשי, האם יש משהו שאני רוצה להשאיר כמורשת והאם עלי להשתנות לשם כך. אלה הן שאלות על פשר/יעוד/ משמעות שרוב הזמן מקננות במעמקי הנפש אך לא כל כך נשאלות.

שאלות אלה אינן ייחודיות לגיל הזקנה אך גיל הזקנה מאפשר יותר מאשר בתקופות חיים אחרות לבחון אותן. אנחנו פנויים יותר, לא משועבדים לעבודה כמקודם, צברנו תובנות על פני שנות חיים רבות. זוהי עת של התכנסות פנימה, חיבור של חלקי הנפש השונים ואפשרות למפגש היכרות יותר אינטימי עם עצמנו אנחנו, שכבר עברנו שינויים אין ספור מאז הכרנו את עצמנו לראשונה.

הדהארמה מעמידה לרשותנו כלים רבי ערך המסייעים לבחון את המשך הדרך. טיפוח תודעה קשובה (מיינדפולנס – סאטי בסנסקריט) תורמת לשיפור קשב, תשומת הלב וריכוז, מודעות, וויסות רגשי הקטנת שיפוטיות ותגובתיות. תרגול מדיטציה מזמין אותנו כל פעם מחדש לעצירה, השתהות, התבוננות, ועד לגיבוש תובנות כיצד ראוי לחיות את החיים האלה.

אי שם קראתי כי מיינדפולנס מלמד אותך שעוד לא סיימת להשתנות ולהיות מי שאתה.