“הרהורים על חכמת ההזדקנות”/ זאב בן אשר

החיים הם תהליך מתמשך של התחדשות (צמיחת תאי הגוף למשל שאינה פוסקת). הזדקנות היא חלק מתהליך החיים ואינה מתחילה ביום מסוים.
אין שער אחד לזקנה. לכל אחד יש שער משלו, כמו בסיפור מול שער החוק של קפקא. זוכרים? השומר שליד השער אומר ל ק. שממתין שם שנים ארוכות :”השער הזה נועד רק לך”
שורשי הדהרמה נטועים בתפיסה תהליכית. הכל ארעי ועל כן הכל משתנה ומאחר והדברים כולם נמצאים בזיקת גומלין הכל משפיע ומושפע. גם “אני” לא יכול להישאר תמונת סלפי קבועה. גם הוא בהתהוות – הוא נעשה אני כל הזמן בתהליך מתמשך ועל כן גם האני אינו קבוע ואינו נפרד משאר הדברים. באנגלית אפשר לעשות מה self צורת פועל selfing. כלומר האני המתגבש כפעולה ובתהליך.
יהודה עמיחי עוסק רבות בשאלת ההשתנות במהלך החיים. בשיר אחד שלו ממנו אני מרבה לצטט הוא כותב : “אני רוצה להוסיף שני דברות לעשרת הדברות/  זה הדבר האחד-עשר : לא תשתנה/ זה הדבר השנים- עשר : השתנה , תשתנה.”  להבחין בין מה שהיה ועדיין ראוי שימשך, לבין מה שראוי להשתנות, הוא חכמה שיכולה לצמוח ביתר שאת בזקנה.
הנה מה שאומר הפילוסוף ברגסון: “להיות יצור בעל תודעה זה להשתנות. להשתנות זה להבשיל. להבשיל זה להיות יוצר את עצמו בעצמו עד בלי די.”
חיפשתי מילה שתהדהד את המילה mindfulness לתוך הזקנה ותתכוון לזקנה המבטאת מודעות, מלאות, שלמות, השלמה. באנגלית מצאתי agefulness. השימוש בה נדיר אך אפשרי. טרם נמצאה המילה העברית ולכן ראוי  להמציא אותה. ביפנית יש מושג: וואבי – סאבי המתייחס לערכם של דברים שהיו, ליופי שהתעמעם, לשברים שאוחו,לשריטות שעל החפצים, לעקבות הזמן שעבר ואבד אך השאיר סימנים שאפשר להפוך אותם גם לסימני דרך.
Agefulness  אמורה להעביר את החוויה הזו של לעמוד על ראש הר שטיפסת עליו רוב ימי חייך ואתה משקיף מגבוה, למרחוק,ב מבט המקיף את המרחב שחצית. המלאות שבזקנה נובעת ממה שהיינו ועשינו כמו משיר של י.עמיחי  : “כבר היו לי שלושה או ארבעה חיים ואיני יודע כמה עוד יהיו לי”.
זקנה אינה רק להתכונן לפחות ועוד פחות.  זקנה זה יותר : יותר זכרונות, געגועים, כאבים, מפגשים, מעשים, שמחות, קמטים מחיוכים ומבכי. לכל מה שנצבר יש יותר ערך כאשר מתבוננים בו. “להיות נביא של מה שהיה” בלשונו של עמיחי.
חכמת ההזדקנות היא לא לאבד את כל הגילים האחרים שהייתי בהם ולהביא אותם אל תוך הרגע הנוכחי, עוד דבר בלתי אפשרי שכמו כל פרדוקס יכול להצמיח חיות חדשה.
זו גישה הנסמכת על פרואקטיביות המניחה שלחיים יש כוח חיות בלתי פוסק עד שהוא פוסק. לא להמתין לזמן שיעבור אלא להמשיך בזמן ולעבור בדרך

לצד שבחי הזקנה כמה תזכורות שיטיבו אתנו :

• מיינדפולנס מאמן אותנו להיות בנוכחות תמיד. הנוכחות היא ידיעה ללא תיווך.
• ראייתנו לוקה בסובייקטיביות וככל שנכיר בנקודות העיוורון שלנו נחפש עוד נקודות ראות.
• ראוי להקשיב למה שכתב ט.ס.אליוט :”אנחנו לא נפסיק לחקור. ובסוף כל חקירות שלנו נגיע למקום בו התחלנו ונכיר את המקום לראשונה”.
• טוב לדעת לאסוף ולפגוש  את כל החלקים שבנו – חלקי הצל והאור כדי לחבר את השלם השבור (תהליך האינדיוידואציה של יונג).
• להיעזר בכל אלה כשהולכים בדרך הדהרמה. לא כפרויקט לשיפור עצמי “אחת ולתמיד” ובחריקת שיניים אלא בחמלה, סבלנות, וללא שיפוטיות. כדרך חיים ולא כמטרה ויעד לכיבוש.