תודעה ריקה. זיקנה מיטיבה/זאב בן-אשר

“כל יום ,אחרון תחת השמש ”  כך נאמר בשורה מתוך שירי הדרך של לאה גולדברג .  צלצול  השכמה לאנשים זקנים לנקוט עמדה פרואקטיבית יותר כלפי חייהם ומה שנותר מהם. אני קורא אותה  כהצעה  להעתיק חלק מתשומת הלב ממניין האובדנים,  מהצער על מה שהיה ולא יחזור ,אל עבר מה שיכול עוד להתהוות ולצמוח.

אנחנו מגיעים לזקנותנו, כל אחד בשעתו , כשעל ידו שעון הזמן ובליבו תפיסת הגיל האישית הסובייקטיבית שלו , לאחר שחווינו  כבר את  כאב הצמצום, את צער החיים והחמצותיהם  ואת מחיר הבחירות שלנו . ובכאן ועכשיו הנוכחי פוגשים את אובדני הזקנה, הקשיים שהיא מביאה איתה וקרבתו של המוות

.אם כן ,לאן הולכים מכאן.

” באיזו דרך עלי ללכת מכאן שאלה אליס מארץ הפלאות את החתול./ תלוי לאן את רוצה להגיע / לא אכפת לי כל כך לאן ,השיבה. / אם כך לא משנה באיזו דרך תלכי / בתנאי שאגיע לאן שהוא הוסיפה אליס/ בטח שתגיעי אמר החתול ,אם רק תתמידי בהליכה .

אם רק נתמיד לחיות הרי שנגיע אל אותו “לאן שהוא” שהחיים מובילים אליו – זו תשובת החתול לשאלת אליס שלא כל כך אכפת לה לאן .

אך ישנה אופציה אחרת , פרו אקטיבית השואלת : קוו ואדיס –לאן אתה הולך ? החותרת לבחירה מודעת של חיים שראוי לחיותם. ולעולם לא מאוחר מדי לבחור בה .יש על כך שפע של ציטוטים מעוררי תקווה החל מוויניקוט , הפסיכולוג האנגלי שאמר I want to die alive. וגמור בביטוי האמריקאי “Today is the first day for the rest of my life”

אביא מדברי רבי נחמן מברסלב : “ראוי לשאול בני אדם שאינם חושבים על אחריתם – מה, ואמר תיבה זו, מה ,בהמשכה ובקול גדול ומעומק הלב. כלומר  לאחר כל הסכסוכים, הבלבולים והטענות והאמתלות של שטות והבל שיש לרוב בני האדם ,מה יהיה ממך ומה תעשה באחריתך . ואם כן מה אתה חושב ? ”

ובקונטקסט שלנו  : איך מיטיבים עם ההזדקנות,  איך חיים חיים ראויים ,איך הופכים את סימני הזמן לסימני דרך

אני מציע  קפיצת דרך קלה , שוב באדיבותו של רבי נחמן : “אמר בעצמו שהאינו יודע שלו הוא חידוש יותר מהידיעה שלו”. משפט שנאמר מעמדה של צניעות .משפט כזה מחייב הסכמה לפגוש את חוסר הידיעה ומזמין ליצור מרחב ריק ורצפטיבי .חלל שמסכים להתרוקן כדי להתמלא מחדש.

יש לנו מנוע חיפוש משלנו .אותו חור שיצר אלוהים או חור בצלם אלוהים god shaped hole   ביטוי  שנכתב על ידי הפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי פסקל .זה חור וירטואלי .המדע עוד לא אתר אותו . אולי  משום שהוא נמצא בנשמה ,או בתודעה. חור ריק מלא כמיהה להתמלא במה שעדיין לא ידוע ,שיוצר את תנועת החיפוש אחר פשר, אחר משמעות, יעוד, אמת, המוחלט ,הנשגב. ומה שעוד מחפשים –תיקון, גאולה, מרפא לנפש. שורה ארוכה של מילים דומות ונרדפות הלוקחת אותנו עד כדי הקצה המיסטי.

חור שיצר אלוהים. שריקותו מייצרת את הצורך במילויו. יצירתו של עצמי מתהווה שביכולתו לתפוס את עולם הדברים גם כבלתי צפוי אפשרי . מאחר והמציאות משתנה כל העת גם מה שהתמלא הוא ארעי  ,נכון לזמנו ,ומזמין התרוקנות והתמלאות מחדש .כתנועת הנשימה בשאיפה ונשיפה כפי שכל מתרגל מדיטציה מכיר.

האם אפשרי שהחור הזה יתמלא מחולייתו?

איילה גסקו , תלמידה שהנחיתי בעבר , כתבה על כך שורה שירית כה יפה: “אני מסתכלת אל הריק שבתוכי והוא מתמלא  במבטי.”

החקירה העצמית  מכוונת את התודעה כלפי עצמה, לעבר מימד הפנימיות שאינו נגיש לתודעה היום יומית ,בשל המולת החיים,  בשאיפה לגלות את זהותנו העמוקה.  יש לנו לפחות שלוש יכולות אנושיות  שמאפשרות את הפרקטיקה הזו :

האחת אוטו רפלקסיה- היכולת להתבונן על עצמנו  .

השניה אינטרוספקציה – להתבונן עמוק פנימה לזהות ולהבין מחשבה, רגש , וכיצד פועלת התודעה שלנו .

והשלישית אינטרוספציה – היכולת לחוש את הגוף פנימה והחוצה.

הדהארמה ,חכמת הדרך הבודהיסטית, מציעה את ההתבוננות המהרהרת ,את המדיטציה כפרקטיקה  שיחד עם מהלכים אחרים מביאה להקטנת הסבל. ארבעת האמיתות הנאצלות מתוות את הדרך  וחלק מנתיביה מזמינים  לאימון הרוח והתודעה בעזרת תרגול של ריכוז (סמאדי ), תרגול של תשומת לב (סאטי) וטיפוח מאמץ נכון .

במדיטציה אנחנו מתרגלים ,מאמנים ומטפחים את תשומת הלב , מיינדפולנס. היא תצפית ערנית על התודעה ועל העולם כפי שהוא נתפס בתודעתנו ללא שיפוט או העדפה.

זהו מצב תודעתי של קשיבות השואפת לקלוט  את העולם כככותו. ולהביא אותה לפניות משיפוטיות , ריקה מתגובתיות .

התרוקנות מקונצפציות והשארות במצב של פרה קונצפציה מפנה מקום ללמידה .למידה מאפשרת שינויים . וביכולתה לייצר שינוי תודעתי. היום אחרי שנות מחקר מואץ במדעי המוח אנחנו יודעים שהגמישות העצבית נשארת אתנו גם בזקנתנו. באופן הזה יש תמיכה פיזיולוגית בשינוי תודעתי שתומך בתהליך ההזדקנות מתוך האפשרות שהוא מייצר להגמשה והתאמה של עמדות והתנהגויות לנוכח שינויים בתנאי החיים.  ובכך גם מתאפשר להיפרד מהרגלים שאינם רלוונטיים יותר. אותם טייסים אוטומטיים שפועלים כתגובה מורגלת למצב מחטיאים בחלק מהמקרים את היכולת להיענות למצב מסוים כפי שמתבקש ולא להגיב כפי שמורגלים.

כאשר אנחנו מתבוננים במרחב חיינו ניתן לזהות כיצד דפוסים אוטומטיים מכוננים תפיסת עולם ועצמי  מוטעית ומייצרים תגובתיות חסרת בחירה. את כל אלה ראוי לרוקן .האטה והתבוננות ברזולוציה גבוהה בהתרחשויות פנימיות יזהו תבניות מקובעות של תחושה, רגש וחשיבה שעלולים להנציח סבל. לאחר זיהוי תתכן פעולה לשינוי הדפוסים והחלשת האחיזה בהם (שוב התרוקנות ממשהו)והתרחבות לאפשרויות אחרות של התנהגות והתנהלות.

צריך להסכים לכך שבתפיסת המציאות שלנו יש חלקים מדומיינים, מפוברקים ומסונתזים כתוצאה מנטיות מולדות, היסטוריה אישית ,תרבות ותנאים חברתיים. נכון לחקור את הפרדיגמות שלנו ועובדת היותן סובייקטיביות, פרשניות, ושאינן המציאות עצמה ,אלא המציאות הנתפסת.

לשם כך צריך לעשות מקום .לשם כך  צריך ריקון. תודעה ריקה היא תודעה צלולה, ערה מרווחת שאינה דבקה ונאחזת ,תודעה שיכולה לראות את היות האני שלנו תהליך ולא שם עצם , הוויה אינטראקטיבית במפגשה עם העולם . זהו אני  שהולך ומתהווה כל העת  – אינו קבוע, נמצא בזיקה ותלות אל מול כל העולם ולפיכך משתנה .

זה חלק מרשימת המצאי של מה ראוי לרוקן כדי לעשות מקום –כל מה שמונע צלילות ,ראיית מציאות קרובה ככל האפשר לדבר עצמו, שיפוטיות תגובתיות ,היאחזות., חשיבה הרגלית ואוטומטית.

כשמפנים הרגלים כובלים ומפרקים מבנים מנטליים קיימים שאינם רלוונטיים עוד , נוצר חלל מנטלי נקי משיפוט מוקדם ומידיעה מוקדמת. אנחנו מתעוררים ממצב הבורות שמסתיר מעינינו מכשולים כמו ההשתוקקות המביאה היאחזות המביאה תלות המביא סבל. אז גם מוצע לפנות שלושה סוגי בורות – אי הכרה בקשר בין פעולה לתוצאה, בורות בקשר לאופי התודעה ואותה בורות שאנו אוחזים בה בהתייחס לתחושת העצמי .

זקנות היא פרק בחיי אדם. כמו ילדות, נערות, בחרות ובגרות. גם בחצי השני של החיים כפי שיונג מגדיר אותם אדם ממשיך נברא כל זמן על ידי עצמו, סביבתו ופעילותו. זקנות היא טריטוריה חדשה שמזמינה להרחיב את גבולות השפה, מושגים, ההתנסות והלמידה. אדם יכול להקשיב להתהוות חייו גם בזקנתו  ולחפש את הצעדים הבאים ,שבוודאי לא יגיעו אם הוא לא יהיה שותף להם. תקופת הזקנות היא נטל ומשאב גם יחד. זקנה היא לא רק פחות אלא גם יותר- יותר זכרונות, געגועים , הישגים, חיבורים ,מפגשים .חכמת ההזדקנות היא לא לאבד את הגילים האחרים שהייתי בהם ולהביא אותם אל הרגע הנוכחי ומתוך הפרדוקס הזה להצמיח חיות חדשה והמילה שאני מזמין להשתמש בה לתיאור המצב הרצוי היא agefulness – מלאות שבאה עם הגיל.

אפשר לסיים בציטוט מתוך שיר של י.עמיחי :

“אני רוצה להוסיף שני דברות לעשרת הדברות

זה הדבר האחד עשר : לא תשתנה.

זה הדבר השנים עשר : השתנה . תשתנה .”

אזכיר בסוף כי המילה זקנות אינה נמצאת במילון העברי. זהו תאור זמן ,תקופת חיים כמו ילדות, נערות, בחרות ,בגרות.

• הרצאה שניתנה במסגרת כנס מדע ותודעה